החלטה בתיק רע"א 5209/03

           תביעה לסילוק יד על מקרקעין שבבעלותו, שהגיש מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל) בבית-משפט השלום בבאר-שבע נגד המבקשת, התקבלה.

           בית-משפט השלום מצא, על-יסוד הראיות שבאו בפניו, כי המבקשת, בגדר הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין, קיבלה מן המינהל - על-פי הסכם שנכרת על-בסיס אותו פסק-דין - הרשאה להפעיל מחצבה במצפה רמון בשטח מוגדר, וכי היא פלשה כעבור זמן-מה לאזור מחוץ לשטח שהותר לה לחצוב בו והפעילה גם שם מחצבה. גירסתה העובדתית של המבקשת, לפיה המינהל נתן הסכמה שבשתיקה להפעלת המחצבה מחוץ לאזור המוסכם, נדחתה על הנימוקים העובדתיים שעליה ביססה המבקשת טענותיה.

           ערעורה לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע נדחה אף הוא, לאחר שנקבע כי אין מקום להתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הראשונה.

           בבקשה לרשות ערעור שבפניי, הנוגעת לאמיתו של דבר לעניינים שבעובדה, נטענות טענות משפטיות כלליות ואף חוקתיות. אלא, שטענות אלה אינן נוגעות למחלוקת שבפניי. שכן, ענייננו, כאמור, בפלישה לשטח שלא הותר למבקשת לחצוב בו, אף לא בדרך של הסכמה שבשתיקה ובקביעת ממצא עובדתי שהמבקשת לא הסתפקה במקרקעין שהמינהל הירשה לה לחצוב בו, אלא הרחיבה - ללא רשות וללא זכות - את שטח החציבה.

           עובדות אלה, שביסוד שני פסקי-הדין, לא זו בלבד שאינן מעוררות טענות משפטיות כלליות שהן תנאי לקבלת רשות ערעור בגלגול שלישי, אלא שאינן מעוררות טענות משפטיות כלל.

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, י' באלול תשס"ג (7.9.03).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: